ילקוט שמעוני על התורה
פרשה זו סמוכה לפרשת המלך, ללמדך שאם אין מלך אין כהן ואם אין כהן אין מלך, וכן אתה מוצא בכל מקום הן סמוכין זה לזה שנאמר וינאץ בזעם אפו מלך וכהן, ואומר (וימליכו שלמה ואת צדוק משחו לכהן עליהם) [וימליכו שנית לשלמה בן דוד וימשחו לה' לנגיד ולצדוק הכהן] וכן הוא אומר ראשך עליך ככרמל וגו'. (ד"א) לא יהיה לכהנים הלוים, בארבעה ועשרים מקומות נקראו כהנים לוים צפה משה ברוח הקדש שעזרא עולה מבבל לירושלים והוא מבקש לוים שיאמרו שירה ולא ימצאם שנאמר ומבני לוי לא מצאתי שם, והוא מעמיד כהנים ואומרים שירה, אמרו לו מדעתך עשית כך א"ל משה למדני לא יהיה וגו'. אשי ה' ונחלתו יאכלון, משל לנזיר ושכור שנקראו לבית המשתה היו מוזגים לנזיר יין והוא נוטל את הכוס ומרחיקו ונותנו לשכור ושותה אותו, כך ריח הקרבנות עולין למעלה ריח ניחוח והאש אוכלת את הקרבנות ומשייור האש הכהנים אוכלים. ונחלה לא יהיה לו, משל לאב ב"ד שהיו לו בנים הרבה והיו כולן עמי הארץ ובנו הגדול בן תורה כתב לכל אחד ואחד חלקו חוץ מבנו הגדול, אמר לכל אחד ואחד נתת חלק ולי אין אתה כותב, א"ל דייך תפוש את לכל מקומי, כך אמר שבט לוי לפני הקב"ה לכל השבטים כתבת מתנה ולנו אי אתה כותב, א"ל דייכם שאתם יורשים את חלקי כמה שנאמר ונחלה לא יהיה לו וגו':